<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — סנהדרין</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[סנהדרין נ"ו ע"א] ועוד הויא לה אזהרת עשה ואזהרת עשה לאו שמה אזהרה. הקשה מז"ה במהדורה קמא, דהא פסח ומילה דענש עליהן כרת ואין להן אזהרה אחרת אלא בעשה. ונ"ל דלא קשיא ולא מידי, דפסח ומילה הם מצות עשה ואי אפשר ליזהר על מצות עשה אלא בעשה, וכי אמרינן אזהרת עשה לאו שמה אזהרה, במצות ל"ת אמרינן הכי, וה"נ בל"ת היה לו להזהיר, שלא יקוב את השם.
<h2>דף ז:</h2>
[סנהדרין ס"ג ע"א] הני נמי לאו שבכללות הוא. פירוש, שכולם כלולים בלאו דלא תעבדם. ואי קשיא מ"ש מלאו דלא תעשה כל מלאכה האמור בי"ט, שכל המלאכות נכללו בלאו אחד, ותנן [מכות כ"א ע"ב] בי"ט סופג את הארבעים. י"ל דלא דמו מלאכות די"ט לעבודות דע"ז, דעבודות דע"ז כל אחד נאמרה בפני עצמה, שהרי זביחה נאמרה בפני עצמה [שמות כ"ב] זובח לאלהים, והשתחויה לעצמה שנאמר [דברים י"ז] וישתחוו לו, וכן שאר העבודות הנעשות בפנים, כל אחד נאמרה בפני עצמה, וכשכולל כולם בלאו דלא תעבדם [שמות כ'] הו"ל לאו שבכללות אבל מלאכות די"ט לא נאמרה כל מלאכה בפני עצמה וכל המלאכות ענין אחד הם, ודמי לכל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג'], שכל החלבים של כל הבהמות נאמרו בלאו אחד, שכולן ענין אחד הם. ואע"ג דגבי שבת נאמרה [שמות ל"ד] הבערה בפני עצמה, אי למ"ד ללאו יצאת הרי מיוחד לה לאו בפני עצמה ושאר כל המלאכות ענין אחד הן, ולא הוי לאו שבכללות, ואי למ"ד לחלק יצאת, הרי כל אחד מיוחד בה לאו בפני עצמה, דהבערה יצאת ללמד על הכלל וכאלו נכתב בכל אחד לאו, אבל בי"ט ליכא חלוק מלאכות כדאמרינן בפסחים פרק אלו עוברין [מ"ה ע"א] חלוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט. ועיין מ"ש מז"ה על לאו שבכללות בסוף פרק כל שעה [פסחים מ"א ע"א].
